מ׳ זעירא: גדלות המחייבת הכנעה — עמוד 281
העמוד יוצא מן המ׳ הזעירא שבמילה ״מוקדה״ – ״היא העולה על מוקדה״ – ומעמיד פרדוקס מכוון: דווקא ב״מערכה גדולה״ נכתבת מ׳ קטנה. מכאן מובא העיקרון שככל שהאדם גדו…
מפתח הדף
העמוד יוצא מן המ׳ הזעירא שבמילה ״מוקדה״ – ״היא העולה על מוקדה״ – ומעמיד פרדוקס מכוון: דווקא ב״מערכה גדולה״ נכתבת מ׳ קטנה. מכאן מובא העיקרון שככל שהאדם גדול יותר עליו להכניע ולהשפיל עצמו יותר; ובמקביל מובאת חלוקת האותיות לגדולות, בינוניות וקטנות כנגד בריאה/בינה/נשמה, יצירה/תפארת/רוח, עשייה/נפש. המ׳ הקטנה נקשרת גם למלכות, להסתרת החיות האלוקית ולרעיון שהאש הפנימית של יהודי צריכה להיות חזקה אך לא בהכרח מוחצנת. תובנה: המ׳ הקטנה אינה סימן לחולשה אלא דווקא לאופן הנכון לשאת גדלות: אש גדולה בפנים והכנעה כלפי חוץ.
מושגי מפתח
- מ׳ זעירא
- מוקדה
- מערכה גדולה
- הכנעה
- אש פנימית
- אותיות קטנות
- מלכות
- עשייה
- נפש
- הסתרת החיות
