משה רואה עד היום האחרון — עמוד 321
העמוד עוסק במראה שניתן למשה ביום מותו: לא רק ארץ ישראל, אלא לפי מדרש חז״ל גם כל המאורעות העתידים עד תחיית המתים. מכאן עובר הדיון להבחנה בין תחיית המתים לב…
מפתח הדף
העמוד עוסק במראה שניתן למשה ביום מותו: לא רק ארץ ישראל, אלא לפי מדרש חז״ל גם כל המאורעות העתידים עד תחיית המתים. מכאן עובר הדיון להבחנה בין תחיית המתים לבין העולם הבא: תחיית המתים היא נס בגוף, ואילו העולם הבא אצל הרמב״ם הוא חיי הנשמה לאחר המוות, בלי גוף ובלי צרכים גשמיים. תובנה: משה, רגע לפני מותו, מקבל מבט שאינו נעצר בגבול חייו אלא נמשך עד הקצה האחרון של ההיסטוריה. בכך הספר מחבר בין מותו של המנהיג לבין המשך חיי ישראל והנשמה מעבר לזמן. תובנת העשירייה (321–330): הציר החוזר הוא מעבר ממצב אחד למצב אחר — מוות → חיים; ממון → צדקה; חומר → קדושה; מעשה → תורה; שבר → תפילה → לוחות חדשים; והמ׳ עומדת באמצע כציר המעבר שמאפשר את ההעלאה והשינוי.
מושגי מפתח
- משה
- היום האחרון
- תחיית המתים
- עולם הבא
- ארץ ישראל
- נשמה
- גוף
- י״ג עיקרים
- רמב״ם
- אחרית הימים
