המזבח: המקום הקבוע של כפרת האדם — עמוד 418
העמוד מדגיש שמקום המזבח מכוון ואינו משתנה, והוא אותו מקום הקשור לעקדת יצחק, לנח, לקין והבל ולאדם הראשון — “אדם ממקום כפרתו נברא”. הקרבן דורש גם כוונה מדוי…
מפתח הדף
העמוד מדגיש שמקום המזבח מכוון ואינו משתנה, והוא אותו מקום הקשור לעקדת יצחק, לנח, לקין והבל ולאדם הראשון — “אדם ממקום כפרתו נברא”. הקרבן דורש גם כוונה מדויקת: לשם הזבח, הזובח, ה׳, האישים, הריח והניחוח. המזבח החיצון נקשר למלכות ולדין, אך העבודה הפנימית יכולה להרחיק את הדין ולהביא שמחה. תובנה: הכפרה אינה מקרית; היא קשורה ממש למקום בריאת האדם. האדם נברא במקום שבו גם תינתן לו האפשרות לתקן את עצמו. תובנת העשירייה – 411–420: ירידת הנשמה → תיקון הגוף → מעשה → נר תמיד → שאיפה למקור → קרבן תמיד → שבירת הטומאה → דין לרחמים → מקום הכפרה → התאמת התיקון לפגם.
מושגי מפתח
- מזבח
- מקום המזבח
- אדם הראשון
- עקדת יצחק
- נח
- קין והבל
- כפרה
- כוונה
- מלכות
- דין
