בא או לך

מתי התורה משתמשת בלשון 'בוא' ומתי בלשון 'לך'? עיון בפנימיות התורה, בזוהר ובחסידות על שתי ההנהגות האלוקיות: ליווי ניסי מול עבודה עצמאית בתוך הטבע.

ניתוח העומק הרוחני והפנימי שבין הציווי האלוקי בוא לבין הציווי לך במקרא

השאלה שהמאמר עוסק בה

מהו ההבדל הפנימי והרעיוני בין לשון "בוא" לבין לשון "לך" בצווי ה' בתורה, ומדוע במצבים מסוימים ה' מלווה את האדם באופן ניסי ואילו באחרים דורש ממנו לפעול בכוחותיו העצמיים?

החידוש המוצע

המאמר מציע חלוקה תפיסתית ומבנית בין שתי הנהגות אלוקיות: לשון "בוא" מייצגת הנהגה ניסית וליווי צמוד של השכינה בתוך מקומות הקושי והטומאה, בעוד לשון "לך" מייצגת דרישה לעבודה עצמית, בירור פנימי ופעולה בתוך גדרי הטבע והבחירה החופשית. המאמר מסכם הבחנות אלו מתוך שזירת מקורות מגוונים מהזוהר, רש"י, חסידות ותורת חב"ד.

מקורות יסוד

בראשית ז', א' — הציווי 'בוא אל התיבה' כהזמנה להיכנס אל מקום שהשכינה נמצאת בו
שמות י"ד, כ"ב — כניסת בני ישראל לים בלשון 'ויבואו' כמסירות נפש וביטוי לנוכחות אלוקית מגוננת
שמות ז', כ"ו; ט', א'; י', א' — הביטוי 'בוא אל פרעה' במכות צפרדע, דבר וארבה ככניסה לעומק הרע בליווי אלוקי
בראשית י"ב, א' — הציווי 'לך לך' לאברהם כפעולה עצמית ובחירה חופשית
שמות ג', ט"ז — הציווי 'לך ואספת' כמשימת שכנוע אנושית בדרכי הטבע
שמות ז', ט"ו — הציווי 'לך אל פרעה בבוקר' כשיח מקדים בגדרי הטבע מחוץ לעומק הטומאה
שמות ל"ב, ז' — הציווי 'לך רד' בחטא העגל כהטלת אחריות ועבודה עצמאית על משה
זוהר הקדוש (חלק ב', דף ל"ד, ע"א) — ביאור 'בוא אל פרעה' כהכנסת משה להיכלי הטומאה הפנימיים יחד עם ה'
זוהר הקדוש (חלק א', דף ס', ע"א) — רמיזת תיבת נח לספירת המלכות והשכינה
רש"י (בראשית י"ב, א') — פירוש 'לך לך' להנאתך ולטובתך – פעולה לבניין האישיות
תלמוד בבלי (מסכת ברכות, דף ל"ב, ע"א) — ביאור 'לך רד' שמשה פועל מכוחו כשליח הציבור
דרך מצוותיך (אדמו"ר הצמח צדק) — הסבר עניין ההליכה ('לך') כעבודה בגדרי הטבע לצורך בירור המציאות
לקוטי שיחות (הרבי מלובביץ', כרך ו', פרשת בא) — הבחנה בין מכות 'בוא' (חדירה לעצם הרע) למכות 'לך' (שליטה בטבע הגלוי)

שאלות שהמאמר עונה עליהן

מה ההבדל בין בוא אל פרעה לבין לך אל פרעה?
מדוע אמר ה' לנח בוא אתה וכל ביתך אל התיבה?
מה הפירוש הפנימי של הציווי לך לך מארצך?
מה מייצגת הלשון בוא בתורה לפי פנימיות התורה?
מדוע נאמר למשה לך רד בחטא העגל?
מהו ההבדל בין עבודה בדרך הטבע לעבודה ניסית?

גוף המאמר

בין "בוא" ל"לך" – שתי הנהגות אלוקיות הקדמה: שתי לשונות של שליחות בחינה של ציוויי הבורא בתורה מגלה הבדל לשוני עקבי ומסקרן. לעיתים הקדוש ברוך הוא פונה אל האדם בלשון "בוא" (כמו אצל נח ומשה), ולעיתים בלשון "לך" (כמו אצל אברהם ומשה). מהו העומק הטמון בשינוי זה? מדוע במקומות מסוימים נדרש האדם "ללכת" ובאחרים "לבוא"? מתוך עיון בכתובים עולה יסוד מרתק: "בוא" ו"לך" אינם רק מילים נרדפות, אלא שתי צורות של הנהגה אלוקית המותאמות למצבו של האדם ולמשימה שלפניו.

חלק א': "בוא" – השכינה השורה בתוך הקושי עניינו של ה"בוא" הוא הכרת הבורא בכורח המציאות הקשה שבה האדם פועל. במצבים אלו, הקדוש ברוך הוא כביכול "מכניס את עצמו" פנימה ואומר לאדם: "בוא אלי – אני איתך בתוך המהלך". הידיעה שהשכינה שורה עם האדם מעניקה לו את הכוח להתעצם, ולכן לשון "בוא" מלווה לרוב בהנהגה ניסית. נח והתיבה: "בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה" (בראשית ז', א'). כפי שמבאר הזוהר, הקב"ה לא אמר לנח "לך", אלא הזמינו להיכנס אל מקום שבו השכינה נמצאת. התיבה היא הגנה ניסית מול מבול המאיים על הטבע, והבורא מבטיח לנח ליווי אישי בתוכה. העימות מול פרעה: בשלוש מכות (צפרדע, דבר וארבה) נאמר למשה "בֹּא אֶל פַּרְעֹה". אלו רגעים של עימות ממשי ומסוכן מול שורש הרע. הקב"ה אומר למשה: "אל תפחד להיכנס אל החושך, כי אני כבר שם". קריעת ים סוף: "וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹך הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה" (שמות יד', כב'). הכניסה לים דרשה מסירות נפש כנגד כל היגיון טבעי. המילה "ויבואו" מלמדת שהם לא רק הלכו, אלא נכנסו אל תוך נוכחות אלוקית שהגנה עליהם בלב הים.

חלק ב': "לך" – העצמאות והבירור הפנימי לעומת זאת, לשון "לך" פונה אל כוחותיו העצמיים של האדם לעבוד בדרכי הטבע. כאן הקב"ה דורש מהאדם לפעול מתוך בחירה, בירור פנימי ועבודה בתוך גדרי הטבע. אברהם אבינו: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ" (בראשית יב', א'). הקב"ה מבקש מאברהם ניסיון שיבוא מתוך פנימיותו – "לך אל עצמך". זוהי עבודה עצמאית שנועדה לבנות את אישיותו של המאמין הראשון, שמגיעה מתוך פעולה עצמית, ולכן נאמר "וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'". משימת השכנוע: למשה נאמר "לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות ג', טז'). כאן נדרש משה לפעול בכוח הדיבור והשכנוע האנושי כדי לעורר את בחירתם החופשית של ישראל, ללא כפייה ניסית. פגישות ההיכרות: כשמשה נשלח לפגוש את פרעה ביאור בבוקר, נאמר "לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר“ (שמות ז’, ט”ו). זוהי פגישה בדרך הטבע במקום שמחוץ לבית פרעה מחוץ לעומק הטומאה, מעין "שיח מקדים" בתוך עולם הטבע, ולכן המשימה מוטלת על משה בלשון "לך". חטא העגל: "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ" (שמות לב', ז'). לאחר החטא, הקב"ה כביכול "מסיר" את ליוויו הצמוד ואומר למשה לפעול לבד. דווקא מתוך ה"לך" הזה, משה לוקח אחריות מוחלטת, שובר את הלוחות ויוצר פתח לתשובה מתוך יוזמתו שלו.

סיכום: העלייה מתוך הפעולה ההבחנה בין שתי הלשונות מסוכמת היטב בדברי הרבי מלובביץ': "כאשר הקב"ה אומר 'לך' – זה כדי שתתעלה על ידי פעולה; כאשר הוא אומר 'בוא' – זה כי הוא עצמו איתך, ואתה נכנס עמו פנימה, גם למקום של קושי." החיים רצופים בשתי ההנהגות: ישנם רגעים שבהם עלינו "ללכת" בכוחנו להתגבר על יצרינו, לברר את עצמנו ולבחור בטוב מתוך הטבע; וישנם רגעים קשים של "בוא", שבהם עלינו רק להצטרף אל היד המושטת של הבורא, המלווה אותנו בתוך החושך ומחוללת עבורנו ניסים. אך בשני המקרים מראה לנו הקדוש ב״ה שיש לפעול בציווי האלוקי, יש פעמים בהם הוא יהיה חלק בלתי נפרד וילווה אותנו ברגעים קשים, ויש פעמים שנפעל ולא יהיה צורך בליווי אלוקי כי יודע הקב״ה נפש כל אדם.

נספח מקורות פסוקי התורה: בראשית ז’, א’: ״בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה״ שמות י״ד, כ״ב: ״וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה״ ״בֹּא אֶל פַּרְעֹה״ בשלוש מכות צפרדע — שמות ז’, כ״ו (ח’, א’) ״בֹּא אֶל פַּרְעֹה״ דבר — שמות ט’, א’ — ״בֹּא אֶל פַּרְעֹה״ ארבה — שמות י’, א’ — ״בֹּא אֶל פַּרְעֹה״ שמות ז’, ט״ו: ״לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר״ שמות ג’, ט״ז:״לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל״ שמות ל״ב, ז’: ״לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ״

עניין ה"בוא" – השכינה נמצאת שם קודם זוהר הקדוש (חלק ב', דף ל"ד, ע"א): מבאר מדוע נאמר "בוא" ולא "לך" אל פרעה. הקב"ה הזמין את משה להיכנס עמו אל היכלי הטומאה הפנימיים ("אדרין בתר אדרין") כדי שלא יתיירא. זוהר הקדוש (חלק א', דף ס', ע"א): מציין כי התיבה של נח רומזת לשכינה (ספירת המלכות), ולכן הכניסה אליה היא "בוא" – כניסה אל תוך נוכחות אלוקית מגוננת. עניין ה"לך" – התעצמות עצמית ובחירה רש"י (בראשית י"ב, א'): מפרש "לך לך" – להנאתך ולטובתך. ההליכה היא פעולה עצמית של האדם לבניין אישיותו ושכרו. תלמוד בבלי (מסכת ברכות, דף ל"ב, ע"א): המקור לביאור הציווי "לך רד" בחטא העגל – הקב"ה מורה למשה לפעול מכוחו כשליח הציבור, שכן גדולתו תלויה בבחירתם ובמצבם של ישראל. דרך מצוותיך (אדמו"ר הצמח צדק, מצוות האמנת אלוהות, פרק א'): מסביר את עניין ה"הליכה" (לך) של הנשמה כעבודה בתוך גדרי הטבע לצורך בירור המציאות. הבחנה בין המכות וסיכום ההנהגות: לקוטי שיחות (הרבי מלובביץ', כרך ו', פרשת בא, שיחה א'): מבאר שהמכות שבהן נאמר "בוא" הן אלו שדרשו חדירה לעצם הרע, בעוד מכות ה"לך" (כמו הפגישה ביאור בבוקר) עסקו בהפגנת שליטה בטבע הגלוי.