סוד קו האמצע

מאמר עיון בפנימיות התורה מתוך הספר ברוש תדהר ותאשור, העוסק בסוד האות מ' וקו האמצע בספירות, האיזון בין חסד לגבורה והרמז במילים ימין, שמאל ואמת.

ניתוח סוד האות מ' כמבטאת את קו האמצע והאיזון בין חסד לגבורה בספירות

השאלה שהמאמר עוסק בה

כיצד האות מ' משמשת כנקודת האחיזה והאיזון בשלושת הקווים ימין, שמאל ואמצע, ומדוע ללא קו האמצע והאיזון שבו המציאות כולה נופלת לחוסר איזון והרס?

החידוש המוצע

המאמר מציע להתבונן במבנה הלשוני של שלושת הקווים (ימין, שמאל, אמצע) שבהם האות השנייה היא מ', ולהראות כיצד האות מ' היא ציר הקיום. המאמר מציע ניתוח לפיו השמטת האות מ' מקו ימין מותירה 'יין' ללא גבולות, והשמטתה מקו שמאל מותירה רמז ל'שאול' ולפירוד.

מקורות יסוד

• ספר בראשית / תורה — סיפורי נח ולוט כדוגמה ליציאה מגבולות עקב שכרות (יין ללא איזון)
• ספר ויקרא — הציווי 'יין ושכר אל תשת' בעקבות מות בני אהרן (נדב ואביהוא)
• ספר תהילים — הפסוק 'יין ישמח לבב אנוש' כביטוי לכוח ההתעלות והשמחה שביין
• ספר משלי — הפסוק 'עץ חיים היא למחזיקים בה' כרמז לחיבור בין 'אם' ל'עץ' בתיבת אמצע
• ספר ישעיהו — הביטוי 'אור לגויים' כמטרת עבודת האדם בבחינת יעקב (קו האמצע)
• הספר 'ברוש תדהר ותאשור' (אמסלם יעקב) — מקור המאמר והרעיונות המובאים בו

שאלות שהמאמר עונה עליהן

• מהו סוד קו האמצע בספירות?
• מה מסמלת האות מ' בקבלה ובפנימיות התורה?
• ממה מורכבת האות מ' לפי חכמת הנסתר?
• מה המשמעות הרוחנית של המילה אמת?
• כיצד קו האמצע מאזן בין אברהם, יצחק ויעקב?
• מה קורה כאשר מידת החסד או הגבורה פועלת ללא איזון?

גוף המאמר

המ׳ (מם) – וסוד האמצע בספירות (ימין, שמאל ואמצע כיסוד קיום העולם) פתיחה – מבנה העולם הרוחני עשר הספירות אינן אלא גילוי אחדות הבורא בדרכים שונות. אין מדובר בעשרה כוחות נפרדים, אלא באור אחד המתלבש בעשרה לבושים. מבנה הספירות מתחלק לשלושה קווים עיקריים: • קו ימין – חסד והתפשטות (חכמה, חסד, נצח) • קו שמאל – גבורה וצמצום (בינה, גבורה, הוד) • קו אמצע – קו התפארת, שהוא איזון, חיבור ואמת (דעת, תפארת, יסוד, ומקשר בין כתר עליון למלכות) קו האמצע אינו רק ״עוד קו״, אלא הוא יסוד הקיום. בלעדיו אין יכולת קיום לא לימין ולא לשמאל. שלושת הקווים – יסוד ההנהגה קו ימין מייצג נתינה בלתי מוגבלת. קו שמאל מייצג גבול, דין והגדרה. אך כאשר כל אחד פועל לבדו: • ימין ללא גבול עלול להוביל להתפשטות חסרת אחיזה. • שמאל ללא איזון עלול להוביל להרס וצמצום מוחלט. רק כאשר מתגלה קו האמצע — נוצר איזון, ונוצר עולם. סוד האות מ׳ – מרכז האחיזה דבר פלא נגלה במבנה הלשון: • ימין – האות השנייה שלה היא מ׳ • שמאל – האות השנייה שלה היא מ׳ • אמצע – האות השנייה שלה היא מ׳ נמצא כי האות מ׳ שורה בכל שלושת הקווים. אין זה מקרה, אלא רמז עמוק: המ׳ היא נקודת האחיזה של המציאות! בלעדי המ׳ — אין קיום לקווים. היא הכוח המחבר, המאזן והמעמיד את העולם.

משמעות המ׳ – מים, אם, המשכה, התחדשות המ׳ רומזת להמשכיות – כ-מים הזורמים, כ-פרי הרחם וכ-ולד האם: • המים הם יסוד החיים — בלעדיהם אין קיום. • הרחם הוא מקום היווצרות החיים. • והאם היא מקור ההמשכה וההולדה. לפיכך המ׳ מסמלת: 1. המשכה מלמעלה למטה. 2. חיות מתמדת. 3. התחדשות תמידית. העולם אינו מצב קבוע, אלא תהליך מתחדש בכל רגע, והמ׳ היא הכוח שמאפשר התחדשות זו. סוד אמת – א׳ מ׳ ת׳ המילה אמת כוללת את כל המציאות: • א׳ – אלוהות, ראשית הכול, מעל הטבע. • מ׳ – אמצע, איזון, קיום. • ת׳ – סוף, גבול, עולם מוגבל. האמת אינה רק רעיון מופשט, אלא תהליך שלם: ירידת האור האלוהי מן האינסוף אל תוך גבולות העולם. המ׳ היא הציר שמחבר בין א׳ לבין ת׳, בין האלוהות לבין המציאות. כאשר חסרה המ׳ – נוצרת קריסת האיזון כאשר מסירים את המ׳ מן הקווים — מתגלה חוסר איזון: ימין ללא האות מ׳: נותר מבנה המוביל לרמז ״יין״ (70): יין מבטא יציאה מגבולות הטבע, התעלות, גילוי הסוד (בגימטריה 70) ושמחה, כנאמר "יין ישמח לבב אנוש". אך ללא איזון — אותו כוח עצמו עלול להוביל לאובדן אחיזה כאשר משתמשים בו ללא גבולות מוגדרים. דוגמאות אנו מקבלים מהתורה בשלושה סיפורים מהותיים: • סיפור נח ובניו: שכרות של נח מביאה אותו לביטול המשך זרעו. • סיפור לוט ובנותיו: שכרותו של לוט מביאה אותו ליצירת זרע פגום. • סיפור מות בני אהרן: מיד לאחר מות נדב ואביהוא, ה' מצווה את אהרן: "יין ושכר אל תשת... בבואכם אל אהל מועד". זהו רמז לכך שאין להגיע למצב של שתויי יין או שכרות.

שמאל ללא מ׳: נותר רמז ל-״שאול״ או שאל (שאלה), היפוכה של תשובה. השאול הוא תחתית המציאות, מקום של הסתר מוחלט וריחוק. כאשר הגבורה פועלת ללא איזון וללא אחיזה במרכז — היא הופכת לכוח של פירוד ונפילה. מסקנה: אין קיום למציאות ללא מ׳. אין אמת ללא אמצע. אמצע - עץ החיים – כחיות נאמר: ״עץ חיים היא למחזיקים בה״. האמצע מכיל את אותיות ״אם״ ו-״עץ״ ומרמז על החיבור בניהם. ״אם״ מקור ההמשכה ו-״עץ״ מקור החיים, הוא רמז לחיבור שבין קצוות נגדיות: • עליון ותחתון • חסד ודין • אין ויש • אש ומים והמ׳ היא השורש של אותה חיות. היא בחינת ״אם״ – מקור ההמשכה המשלבת בין אלוהות לעולם המעשה, המולידה את המציאות בכל רגע ורגע מחדש. והיא עץ הנותן פרי ומתחדש משנה לשנה. מבנה המ׳ – כלי והמשכה המ׳ בנויה כרמז מצירוף האותיות: • כ׳ – כלי • ו׳ – המשכה ה-ו׳ יורדת מלמעלה, והכ׳ מקבלת אותה ככלי. נמצא כי המ׳ היא חיבור בין השפע האלוהי לבין הכלי המקבל, והיא סוד ההתחדשות. כל מהות העולם היא תנועה בהוויה של יצירת הקב״ה: לידה, צמיחה, שינוי והתחדשות. אין מציאות עומדת — הכול זורם ומתחדש. המ׳ רומזת ליסוד זה: חיות שאינה פוסקת. עבודת האדם האדם נברא בצלם הספירות. גם בו קיימים שלושה קווים: • ימין – נתינה • שמאל – גבול • אמצע – איזון עבודתו אינה להיות רק חסד, ואינה להיות רק גבורה, אלא להיות אמצע המחבר כשורש היהודי הנלקח מיעקב (לא כאברהם – חסד ללא גבול, ולא כיצחק – גבול מקבע, אלא להיות אמצע כתפארת יעקב). שזהו רמז ליהודי כשורש יעקב, ולא כאומות העולם המושפעים מאברהם או מיצחק בלבד וחסר בהם האיזון; לכן על היהודי לקיים את הכתוב להיות "אור לגויים" בגילויים אלו.

סיכום העולם מתקיים על שלושה קווים, אך קיומם תלוי באחד: קו האמצע. סוד המ׳ הוא סודו של ו׳ ההמשכה האלוקי הנמשך אל כ׳ - הכלי (המלכות), מ׳ בגימטריה 40 כרמז ל - ״יד הויה״ כיד הקב״ה הפועלת בעולם הטבע. המ׳ היא: מרכז האחיזה, מקור החיים, יסוד האיזון וכוח ההתחדשות. ובלעדיה: אין אמת, ואין קיום.

מקורות כל הכתוב כאן מבוסס על הספר "ברוש תדהר ותאשור" (מאת: אמסלם יעקב). הכתוב מתמצת את הרעיון העקרוני אך מהווה רק מעט מזעיר מן הכתוב בספר, ויכול לשמש כאבן בונה לקריאה בו.