למה נצטווינו על המשכן מיד אחרי מתן תורה?

עיון רעיוני ברצף הפרשיות יתרו, משפטים ותרומה: כיצד הופכת ההתגלות בסיני לדירה בתחתונים? ניתוח לפי רש"י, הרמב"ן ותורת חב"ד על הלוחות והמשכן.

מבנה העומק הרעיוני שבין פרשיות יתרו, משפטים ותרומה והמעבר מהתגלות אלוקית לשותפות אנושית

השאלה שהמאמר עוסק בה

כיצד מתיישב הציווי על בניית המשכן והארון עם העובדה שהלוחות הראשונים עמדו להיסבר, וכיצד הרצף מיתרו ועד תרומה מביא למימוש 'דירה בתחתונים'?

החידוש המוצע

המאמר מציע לראות ברצף הפרשיות יתרו, משפטים ותרומה מהלך הדרגתי ושלם המשלים את עשרת הדיברות: ממתן תורה כהתגלות מופשטת 'מלמעלה', דרך הפנמת הקדושה בשכל ובמערכת החברתית, ועד להורדת השכינה אל החומר במשכן. באמצעות ניתוח מחלוקת רש"י והרמב"ן על סדר הזמנים, המאמר מראֶה כיצד הלוחות השניים מייצגים את שיאה של השותפות האנושית.

מקורות יסוד

רמב"ן, שמות י"ט, ד; כ', א — מעמד הר סיני כאיחוד שמים וארץ והתגלות מלמעלה
מדרש תנחומא, פקודי ב' — ההקבלה בין שני הלוחות (בין אדם למקום לבין אדם לחברו)
רש"י, שמות כ"א, א — חיבור משפטים לסיני - מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני
לקוטי שיחות, חלק ט"ז וחלק כ"ו, משפטים — המשכת האלוקות לתוך השכל האנושי ודיני ממונות
רש"י, שמות ל"א, י"ח; ל"ה, א — שיטת 'אין מוקדם ומאוחר בתורה' - חטא העגל קדם למשכן והמשכן הוא כפרה
רמב"ן, שמות כ"ה, א — המשכן כהמשך ישיר ואידיאלי של מעמד הר סיני
לקוטי שיחות, חלק ל"א, תרומה — המשכן ותכלית הבריאה כ'דירה בתחתונים'
רש"י, שמות ל"ד, א — הלוחות השניים כמעשה יציבות ושותפות שנחצבו על ידי משה ('פסל לך')
מדרש תנחומא, נשא ט"ז — מקור היסוד למושג "נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים", שעליו נשען לקוטי שיחות ל"א

שאלות שהמאמר עונה עליהן

מהו ההבדל בין הלוחות הראשונים ללוחות השניים?
כיצד פרשת משפטים ממשיכה את מעמד הר סיני?
מהי מחלוקת רש"י והרמב"ן לגבי סדר זמני ציווי המשכן וחטא העגל?
למה צווה המשכן בצמוד לפרשת משפטים?
מהו המקור והפירוש של המושג דירה בתחתונים?
כיצד עשרת הדיברות באות לידי ביטוי בפרשת משפטים?
אם הלוחות הראשונים עתידים להישבר, מדוע נצטוו ישראל כבר קודם על ארון ללוחות?

גוף המאמר

משיא ההתגלות אל בניין הדירה בין יתרו, משפטים ותרומה – השלמה כפולה לעשרת הדיברות א. יתרו – מתן תורה כהתגלות "מלמעלה" פרשת יתרו מציבה את רגע השיא של ההתגלות האלוקית בעולם: "וירד ה’ על הר סיני" (שמות י”ט, כ), "וכל העם רואים את הקולות" (שמות כ’, ט”ו). הרמב”ן (שמות י”ט, ד; כ’, א) מדגיש כי מעמד הר סיני היה גילוי שכינה חסר תקדים; לאור דבריו רואה המאמר במעמד סיני מפגש של העליון והתחתון, והאלוקות חרגה ממגבלות הטבע וירדה אל תוך המציאות הגשמית. עשרת הדיברות שנאמרו שם נחלקו לשני לוחות: חמישה מצוות שבין אדם למקום, וחמישה שבין אדם לחברו. חז"ל עמדו על ההקבלה המופלאה בין שני הלוחות (ראה למשל מדרש תנחומא, פקודי ב'), לפיה הלוחות היו מקבילים זה לזה — כל דיבור בלוח הימני (האלוקי) מכוון כנגד דיבור בלוח השמאלי (החברתי). אולם, בפרשת יתרו הדיברות מופיעות כעקרונות יסוד מופשטים; הן בחינת "קווי מתאר" עליונים, הממתינים לתרגום מעשי בתוך המציאות. ב. "ואלה המשפטים" – המשכת האלוקות לתוך השכל פרשת משפטים פותחת בחיבור ישיר למעמד סיני: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כ”א, א). רש”י מביא את דברי חז”ל: “ואלה – מוסיף על הראשונים; מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני.” המשמעות היא עמוקה: אין כאן ירידה מדרגת הקדושה של סיני אל זוטי הדברים של חיי החולין, אלא המשכה של אותה קדושה עצמה אל תוך הפרטים הקטנים. הרבי מליובאוויטש (ליקוטי שיחות חלק ט”ז וחלק כ"ו, משפטים) מבאר שדווקא דיני ממונות — שנראים כשכליים ואנושיים לחלוטין — הם תכלית מתן תורה. המטרה היא שהאלוקות לא תישאר כחוויה על-שכלית, אלא תתלבש בתוך השכל האנושי והמערכת החברתית. בעוד שפרשת משפטים כוללת גם מצוות שבין אדם למקום (כשמיטה ובשר בחלב), הרי שרוב דיני הפרשה עוסקים במערכת היחסים שבין אדם לחברו. אם בפרשת יתרו נאמר הציווי המוסרי “לא תרצח”, במשפטים מפורטים דיני נזיקין. אם נאמר “לא תגנוב”, במשפטים באים דיני שומרים והלוואות. כך משלימה הפרשה את הצד החברתי של הדיברות כבניית חברת צדק אלוקית. ג. חתימת משפטים – הציפייה והקושי בסוף הפרשה אנו חוזרים למראה הנשגב: “ויכסהו הענן ששת ימים... ויקרא אל משה ביום השביעי” (שמות כ”ד, ט”ז). רש”י מבאר שששת הימים היו הכנה ופרישה בקדושה לקראת קבלת הלוחות. וכאן צפה תמיהה מהותית: מיד לאחר מכן, בפרשת תרומה, מופיע הציווי על בניית המשכן והארון עבור הלוחות. אך ההיסטוריה מלמדת שמשה יורד עם הלוחות רק בי”ז בתמוז, שובר אותם בעקבות חטא העגל, ורק לאחר סדרת עליות נוספות זוכה העם לסליחה וללוחות שניים. כיצד ייתכן שהתורה מצווה על בניית ארון ללוחות, כאשר הלוחות העתידים להינתן עומדים להישבר? ד. סדר הזמנים – בין "לכתחילה" ל"דיעבד" כאן נחלקו גדולי המפרשים: רש”י (שמות ל”א, י”ח; ל”ג, י”א; ל”ה, א’) נוקט בשיטת “אין מוקדם ומאוחר בתורה”. לשיטתו, חטא העגל קדם כרונולוגית לציווי המשכן. המשכן, לפי זה, הוא כפרה על החטא — מענה לצורך של העם במוחשיות לאחר שכשלו בעבודה זרה. הרמב”ן (שמות כ”ה, א’) חולק וסובר שהמשכן הוא המשך ישיר ואידיאלי למעמד הר סיני. לשיטתו, עניין המשכן הוא שהגילוי שהיה בהר סיני באופן חד-פעמי ("מלמעלה"), יעבור לשכון בתוך המחנה באופן קבוע ("מלמטה"). מבחינה רעיונית, המשכן הוא תכלית סיני. אולם כפי שנראה, מימושו בפועל דרש שלב נוסף. ה. תרומה – השלמת הצד שבין אדם למקום אם פרשת משפטים משלימה בעיקרה את הצד החברתי של הדיברות, פרשת תרומה משלימה את הצד האלוקי. בעשרת הדיברות נאמרו עקרונות האמונה: “אנכי ה’ אלוקיך”. אך כדי שהאמונה תהפוך לנוכחות קבועה, יש צורך בכלי גשמי: “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם” (שמות כ”ה, ח). ואכן, הרמב”ן (שם) מדגיש שהמשכן הוא מקום השראת השכינה — האש והענן מהר סיני מתכנסים אל תוך קודש הקודשים. הרבי (ליקוטי שיחות חלק ל”א, תרומה) מוסיף שזוהי תכלית הבריאה: “דירה בתחתונים”. לא מספיק שהאדם יעלה אל ההר (יתרו), יש צורך שהקב"ה ישכון בתוך החומר הגשמי (תרומה). ו. הלוחות השניים – כוחה של שותפות על פי סדר הזמנים המובא ברש"י (שמות ל"ה, א'), תחילת הציווי המעשי על בניית המשכן נאמרה רק לאחר יום הכיפורים – יום מתן הלוחות השניים. ההבדל בין הלוחות הראשונים לשניים מסכם את המהלך כולו. הלוחות הראשונים היו “מעשה אלוקים המה”. הלוחות השניים, כפי שמדגיש רש”י (שמות ל”ד, א), נחצבו על ידי משה: “פסל לך”. כאן נוצר הקשר היציב ביותר: לא רק התגלות שנכפתה מלמעלה, אלא שותפות אנושית שבאה מתוך עבודה ותשובה. רק כאשר העם הפך לשותף פעיל בחציבת הלוחות ובתרומת המשכן, הפכה השכינה לדירת קבע במציאות. ז. סיכום נמצאנו למדים שהלוחות אינם עומדים לבדם: יתרו מעניקה את ההתגלות, משפטים בונה את המערכת החברתית (בין אדם לחברו), ותרומה בונה את המבנה האלוקי (בין אדם למקום). ההתגלות המופשטת לבדה (יתרו) עלולה להישבר אל מול קשיי המציאות. רק כאשר התורה חודרת אל השכל והמשפט (משפטים) ואל החומר והמעשה (תרומה), נוצרת ברית נצחית — דירה לה’ בתחתונים. מאת אמסלם יעקב

מקורות למאמר מעמד הר סיני ומהותו: רמב"ן, שמות י"ט, ד; כ', א. ההקבלה בין הלוחות: מכילתא דרבי ישמעאל, מסכתא דבחדש, פרשה ח' (שמות כ', י"ג). פסיקתא רבתי, פרשה כ"א (עשרת הדיברות). חיבור משפטים לסיני: רש"י על שמות כ"א, א. המשכת התורה לשכל ולדיני ממונות: לקוטי שיחות, חט"ז, פרשת משפטים (שיחה א'); חכ"ו, פרשת משפטים (שיחה א'). סדר הזמנים (משכן ועגל): רש"י על שמות ל"א, י"ח; ל"ה, א. סוד המשכן כהמשך סיני: רמב"ן על שמות כ"ה, א (הקדמה לפרשת תרומה). דירה בתחתונים ומהות המשכן: לקוטי שיחות, חכ"א, פרשת תרומה, שיחה א'. לוחות ראשונים ושניים: שמות ל"ב, ט"ז; רש"י על שמות ל"ד, א.