מהו סוד דמותה של אשת לוט?

ניתוח סוד דמותה של אשת לוט, השוואתה לשרה אמנו, והדרך שבה רות המואבייה תיקנה את זרע סדום והביאה למלכות דוד. מבוסס על מדרשי חז"ל, רש"י והאריז"ל.

ניתוח דמותה הפסיבית של אשת לוט מול שרה אמנו ותהליך התיקון ההיסטורי דרך רות המואבייה

השאלה שהמאמר עוסק בה

מהו סוד דמותה של אשת לוט, כיצד הפסיביות שלה עומדת בניגוד לאקטיביות של שרה, ואיך הפך הזרע הפסול של סדום לתיקון ההיסטורי של מלכות בית דוד?

החידוש המוצע

המאמר מציע להתבונן בדמות אשת לוט מתוך השוואה ניגודית לשרה אמנו בתחום שמירת הסף החינוכית. המאמר מציע בנוסף הקבלה מבנית בין יצחק שמלאו לו 40 שנה בעת פסילת זרע לוט, לבין רות המואבייה שהגיעה בגיל 40 לבועז בן ה-80 כדי לזקק את זרע לוט ולהביא לגאולה.

מקורות יסוד

• פרקי דרבי אליעזר (פרק כה) ובראשית רבה (נא, ד) — מציינים ששמה של אשת לוט היה עידית
• תרגום יונתן (בראשית יט, כו) — מביא שאשת לוט הייתה מתושבות סדום
• בראשית יג, י-יג — בחירת לוט בכיכר הירדן למרות שיושביה רעים וחטאים
• רש"י על בראשית יג, יא — מביא שמודגש 'ויסע לוט מקדם' - שהסיע עצמו מקדמונו של עולם
• בראשית כא, ט-י ורש"י שם — שרה רואה את ישמעאל מצחק (עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים) ודורשת לגרשו
• מדרש רבה (נא, ד) — חטאה של אשת לוט במלח שמנעה מהאורחים ולכן הפכה לנציב מלח
• בראשית כד, ג — שבועת אליעזר לא לקחת אישה ליצחק מבנות הכנעני
• שפת אמת — מבאר שאברהם חיפש נקודה פנימית ומידות טובות שהיו חסרות בתרבות סדום
• בראשית יט, לו-לח — תיאור לידת מואב ועמון מבנות לוט
• מסכת יבמות (סג, א) ובבא קמא (לח, ב) — דרשת 'מצאתי דוד עבדי בסדום' - ניצוץ המשיח שהיה חבוי בסדום
• דברים כג, ד וחז"ל — האיסור 'לא יבא עמוני ומואבי' נדרש על זכרים ולא על נקבות (מואבית)
• רות רבה (ו, ד) — רות הייתה בת 40 שנה כשהלכה אצל בועז שהיה בן 80
• עשרה מאמרות לרמ"ע מפאנו וכתבי האריז"ל — נשמת רות היא גלגול של הבת הבכירה של לוט ותיקנה את פגם סדום

שאלות שהמאמר עונה עליהן

• מה היה שמה של אשת לוט לפי המדרש?
• מדוע אשת לוט נענשה והפכה לנציב מלח?
• מה ההבדל בין התנהלות שרה אמנו לאשת לוט?
• מדוע אברהם סירב לקחת אישה ליצחק מבנות לוט?
• כיצד רות המואבייה מתקנת את חטא סדום ולוט?
• בת כמה הייתה רות המואבייה כשנישאה לבועז?
• היכן נרמז סוד נשמת המשיח בסדום לפי חז"ל?

גוף המאמר

סוד דמותה של אשת לוט מבוא: האישה ללא שם בתורה, אשת לוט היא דמות שנוכחותה שקטה, דמות כמעט שקופה עד לרגע היעלמותה. איננו יודעים את שמה המפורש, את מוצאה או את דעותיה. היא מוגדרת אך ורק דרך זיקתה ללוט, היא כנראה מצטרפת בנקודת זמן שבה המשפחה עוברת טלטלה – פרידת לוט מחסותו של אברהם אבינו אל העצמות האישית שלו והבחירה להשתקע בלב הרשע של סדום.

הצומת הגורלי: שורשים מול סביבה עוד הרבה לפני שיצחק נולד, נוצר השבר הגדול. לוט, אחיינו של אברהם, בוחר להיפרד מהחממה הרוחנית של דודו. בעוד אברהם ושרה מבינים שסביבה היא כוח מעצב, לוט בוחר ב"כיכר הירדן" כי היא משקה, מבלי להתחשב בכך שיושביה "רעים וחטאים". בניגוד לאברהם, לוט אינו חוזר למקורות המשפחתיים בחרן או באור כשדים. הוא מקים את ביתו עם אישה מקומית – אשת לוט – ששורשיה נטועים עמוק בתוך התרבות הסדומית, על כל המשתמע מכך מבחינה מוסרית ורוחנית.

אקטיביות מול פסיביות: שרה מול אשת לוט הניגוד המרתק ביותר בין שתי הנשים הללו נחשף בדרך שבה הן מנהלות את הבית ואת חינוך הדור הבא דור ההמשך: שרה אמנו – שומרת הסף: בזמן שיצחק גדל, שרה מגלה ערנות מוחלטת לכל השפעה זרה. כשהיא מזהה את ישמעאל "מצחק" – ביטוי המקפל בתוכו פגמים מוסריים קשים – היא אינה נשארת פסיבית. היא דורשת פעולה, מציבה גבולות ברורים ומגנה על טוהר הבית ועל יצחק בכל מחיר. אשת לוט – השתיקה המשתפת: בסדום, המוסר הביתי קורס. כשאנשי העיר צרים על הבית ולוט מציע להם את בנותיו, אשת לוט שותקת. הפסיביות הזו מעידה על הטמעה מוחלטת בערכי המקום, שבו גילוי עריות וחוסר רחמים הפכו לנורמה מקובלת.

המורשת של אברהם: בחירה מעבר לזמן כארבעים שנה לאחר ברית הולדת יצחק, אברהם שולח את אליעזר למצוא אישה ליצחק. שרה כבר אינה בחיים, אך הרוח והסטנדרטים שהציבה נוכחים בכל מילה של אברהם: "לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני". אברהם מחפש אישה שנושאת את המטען המוסרי של המשפחה, ומסרב להתפשר על "בנות המקום" יתכן מאוד לאחר שראה את התוצאות ההרסניות אצל לוט.

הנקודה הלא נעימה: דחיית הזרע של לוט כאן אנו נתקלים בנקודה מחייבת להבנת ההיסטוריה המקראית: בזמן שאברהם חיפש אישה ליצחק, צאצאי לוט – מואב ועמון – כבר הקימו משפחות. נכדותיו של לוט היו יכולות להיות "שידוך" זמין וקרוב ליצחק, אך אברהם נמנע מכך באופן מוחלט. הזרע שנולד מתוך המעשה הפסול של לוט ובנותיו נשא עמו את החותם של סדום – תפיסה מעוותת של המשכיות ללא גבולות מוסריים. אברהם ושרה (בעודה בחיים) הבינו שהחיבור הזה פסול; הם חיפשו "בת דרך" ולא רק "בת משפחה", ולכן בחרו בניתוק מוחלט מהזרע של לוט שנחשב אז לפוטנציאל הרסני.

חזון התיקון: מרות המואבייה ועד מלכות דוד לאורך ההיסטוריה אנו רואים ניסיונות חוזרים של בנות עמון ומואב להתחבר לבני ישראל. זהו צורך היסטורי עמוק של "הענף שנכרת" לחזור אל השורש של אברהם. למרות שהחיבור נראה חסום ("לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'"), התהליך עבר זיכוך עמוק. התיקון: מהמלח של סדום לכתר המלכות התיקון הסופי מגיע דרך רות המואבייה. כאן מתרחשת סגירת מעגל סימבולית מדהימה: בעוד שיצחק אבינו עמד בגיל 40 מול שוקת שבורה של זרע לוט הפסול, מגיעה רות המואבייה כשהיא עצמה בת 40 . היא מביאה איתה את "החלק הטוב" שבזרע לוט, מזקקת אותו דרך דבקות מוחלטת ("עמך עמי"), ונישאת לבועז שהיה אז בן 80. החיבור הזה הוא התיקון הסופי לבית לוט. בועז, המייצג את יציבות השושלת של אברהם, נושא את האישה מהשושלת של לוט לאחר שעברה את הזיכוך הנדרש. מהמקום שבו הכל נראה אבוד – המלח של סדום והגילוי עריות – צומחת בסופו של דבר מלכות בית דוד וממנה משיח צדקנו.

סיכום סיפורה של אשת לוט הוא תמרור אזהרה על פסיביות מול רשע, שכנות רעה, אך הוא גם עדות לכוחו של התיקון ההיסטורי. הוא מראה כיצד תהליך ארוך של זיכוך יכול להפוך את המלח הדומם של סדום ליסוד החי והפועם של גאולת ישראל ומלכות עולם.

מאת אמסלם יעקב מבוסס בחלקו מספרי ברוש תדהר ותאשור

מקורות עם הסברים קצרים למקורות: שמה של אשת לוט: המדרש בפרקי דרבי אליעזר (פרק כה) ובמדרש בראשית רבה (נא, ד) מציין ששמה היה עידית. השם "עידית" (מלשון איכות) עומד בניגוד טרגי לסופה המלוח. ההצטרפות ללוט: בתרגום יונתן (בראשית יט, כו) מובא שהיא הייתה מתושבות סדום, מה שמסביר את הקושי שלה להיפרד מהמקום. הבחירה בסדום: "וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה... וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד" (בראשית יג, י-יג). הניתוק הרוחני: רש"י (שם) מביא את מדרש חז"ל על המילים "וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם" – "הסיע עצמו מקדמונו של עולם, אמר: אי אפשי לא באברהם ולא באלוהיו". שרה ושמירת הסף: "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית... מְצַחֵק. וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ" (בראשית כא, ט-י). רש"י מפרש "מצחק" כלשון עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים – שרה זיהתה את "סדום" שבתוך ישמעאל. חטאה של אשת לוט (הסירוב לאורחים): במדרש רבה (נא, ד) מובא שהיא חטאה במלח. כשלוט ביקש ממנה לתת מלח לאורחים, אמרה לו: "אפילו המנהג הרע הזה (הכנסת אורחים) אתה בא להנהיג כאן?". לכן נענשה במידה כנגד מידה והפכה לנציב מלח. השבועה: "וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם... אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ" (בראשית כד, ג). עומק הבחירה (חסידות): השפת אמת מסביר שאברהם חיפש את ה"נקודה הפנימית" והמידות הטובות (כפי שנבחנו אצל רבקה בחסד), דבר שהיה חסר לחלוטין בתרבות הנגועה של כנען וסדום. לידת מואב ועמון: "וַתַּהֲרֶן שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן... וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב... וְהַצְּעִירָה גַם הִיא יָלְדָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן עַמִּי" (בראשית יט, לו-לח). מציאת המרגלית בסדום: הגמרא במסכת יבמות (סג, א) ובבבא קמא (לח, ב) דורשת על הפסוק "מצאתי דוד עבדי" – "היכן מצאתיו? בסדום". כלומר, הניצוץ של המשיח היה חבוי בתוך הפסולת של סדום ולוט, אך הוא היה זקוק לזיכוך של דורות. האיסור והתיקון: "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'" (דברים כג, ד). חז"ל דורשים: "עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית", מה שאיפשר את כניסתה של רות. רות בת 40 ובועז בן 80: המקור לכך הוא במדרש רות רבה (ו, ד): "רות בת ארבעים שנה הייתה כשהלכה אצל בועז... ובועז היה בן שמונים שנה". סגירת המעגל: בספר "עשרה מאמרות" (לרמ"ע מפאנו) ובכתבי האריז"ל מוסבר שנשמת רות היא גלגול של הבת הבכירה של לוט, ובחזרתה לחסד היא תיקנה את ה"פגם" של סדום.