מן הבריאה אל העם

מאמר עיון מאת יעקב אמסלם המנתח את הקשר בין בריאת העולם, יצירת עם ישראל ומבנה חמשת הדיברות הראשונים, מתוך הספר ברוש תדהר ותאשור.

ניתוח המהלך מבריאת העולם ועד מתן תורה דרך יצירת העם ומבנה חמשת הדיברות הראשונים

השאלה שהמאמר עוסק בה

מהו הקשר הפנימי בין בריאת העולם במאמר 'בראשית' לבין מתן תורה, וכיצד יצירת עם ישראל והמבנה של חמשת הדיברות הראשונים משלימים את תכלית הבריאה?

החידוש המוצע

המאמר מציע לראות בבריאת העולם ובמתן תורה תהליך רציף אחד ששיאו ביצירת עם ישראל, שכן 'אין מלך בלא עם'. המאמר מבאר כי חמשת הדיברות הראשונים משרטטים תהליך זה: מכינון זהות העם ויחסו לה', דרך החזרה לבריאה במצוות השבת, ועד לשימור המסורת בכיבוד הורים.

מקורות יסוד

• בראשית א, א; בראשית רבה א, ד — "בראשית – בשביל ישראל שנקראו ראשית ובשביל התורה שנקראת ראשית"; תכלית הבריאה ביחס לישראל ולתורה.
• תניא, שער היחוד והאמונה, פרק ז — תכלית בריאת העולם להתגלות מלכותו יתברך; העיקרון "אין מלך בלא עם".
• בראשית מט, כח — "כל אלה שבטי ישראל שנים עשר"; שנים־עשר בני יעקב כיסוד מבנה שבטי ישראל.
• שמות יט, ג–ו — "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש"; התגבשות ישראל כעם לקראת מתן תורה.
• ויקרא כה, נה — "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים"; המעבר משעבוד מצרים לעבודת ה׳.
• שמות כ, ב — "אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים"; יציאת מצרים כיסוד הזהות בפתיחת עשרת הדיברות.
• שמות כ, ח–יא — מצוות השבת והחזרה בתוך עשרת הדיברות לבריאת שמים וארץ: "כי ששת ימים עשה ה׳ את השמים ואת הארץ".
• שמות כ, יב — "כבד את אביך ואת אמך"; הדיבר החמישי והמשכיות הדורות.
• מדרש תנחומא, נשא טז — "נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים"; מהלך השראת השכינה מן הבריאה, דרך האבות ומשה, עד סיני והמשכן.
• תניא, ליקוטי אמרים, פרק לו — תכלית בריאת העולם הזה: "להיות לו יתברך דירה בתחתונים".

שאלות שהמאמר עונה עליהן

• מה הקשר בין בריאת העולם למתן תורה?
• למה הדיבר הראשון מזכיר את יציאת מצרים ולא את בריאת העולם?
• מה המשמעות של הביטוי אין מלך בלא עם בהקשר של עם ישראל?
• איך חמשת הדיברות הראשונים קשורים לבריאת העולם?
• מדוע כיבוד אב ואם הוא יסוד בקיום העם?
• מהו התפקיד של שעבוד מצרים בהכנה לקבלת התורה?

גוף המאמר

מן הבריאה אל העם

בין ״בראשית ברא א־להים״ ל״וידבר א־להים את כל הדברים האלה לאמור״

כאשר מתבוננים בתורה בעומק, ניתן לראות שישנם שני רגעים מרכזיים שסביבם נבנה כל מהלך הבריאה.

הראשון הוא רגע בריאת העולם: ״בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ־לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ״

והשני הוא רגע מתן תורה: ״וַיְדַבֵּר אֱ־לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר״

לכאורה אלו שני עניינים נפרדים. האחד עוסק בבריאת העולם, והשני בתורה ובמצוות. אך באמת אלו אינם שני מהלכים שונים, אלא מהלך אחד שלם שהחל בבריאת העולם והגיע לשלמותו במעמד הר סיני.

תחילת התורה עוסקת בבריאת שמים וארץ. הקב״ה בורא עולם, יוצר זמן, טבע, סדר וחוקיות. אך העולם עצמו איננו התכלית. העולם הוא הכנה לדבר גדול יותר. בהמשך נאמר: ״וייצר ה׳ א־להים את האדם״

כלומר, כל הבריאה נבראה לשם האדם. השמים, הארץ, המאורות וכל סדרי הבריאה — כולם נוצרו כדי שתופיע מציאות האדם בעולם. אלא שגם כאן התהליך עדיין איננו שלם.

האדם הראשון נברא — וחטא. הדורות שאחריו נפלו והשחיתו את דרכם עד דור המבול. נח ניסה לבנות התחלה חדשה, אך גם שם העולם לא הגיע לתיקונו. אחר כך מגיע אברהם אבינו ומתחיל לגלות את האמונה בעולם, אך עדיין אין כאן עם. יש יחידים המאמינים בקב״ה, אך אין עדיין מציאות של אומה. רק אצל יעקב אבינו מתחיל להיבנות דבר חדש בעולם.

אצל אברהם יש בן אחד ממשיך.. אצל יצחק יש בן אחד ממשיך. ואילו אצל יעקב נוצרת מערכת של שנים עשר בנים — ומכאן מתחיל להיווצר עם.

וזהו שלב מהותי מאוד בבריאה. מפני שאין מלך בלא עם. מלכות איננה מתגלה כאשר יש רק יחידים. מלכות מופיעה כאשר יש עם שממליך את המלך. לכן בריאת האדם לבדה עדיין איננה מגלה את מלכות הקב״ה בעולם בשלמותה. רק כאשר נוצר עם, יכולה להופיע מלכות ה׳ בצורה שלמה.

לכן כל ספר בראשית הוא למעשה מהלך ארוך של מעבר מבריאת העולם — אל יצירת האדם, ומהאדם — אל יצירת עם. ורק כאשר נוצר עם ישראל, אפשר להגיע לשלב הבא: מתן תורה. אלא שלפני מתן תורה, עם ישראל עובר את מצרים. וגם זה איננו מקרה. מפני שעבדות יוצרת ביטול עצמי. עבד איננו חי את רצונו הפרטי; אין לו עצמאות מלאה ואין לו מלכות משל עצמו. וכאשר הקב״ה מוציא את ישראל ממצרים, הוא לוקח עם שהיה משועבד לבשר ודם — והופך אותו להיות עבד לה׳.

לכן הדיבר הראשון פותח דווקא במילים: ״אָנֹכִי ה׳ אֱ־לֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים״

ולא נאמר: ״אשר בראתי שמים וארץ״. מפני שכאן הקב״ה איננו רק מציג את עצמו כבורא העולם, אלא כיוצר העם. הוצאתי אתכם מעבדות כדי שתהיו עבדי ה׳, כדי שתהיו העם שעל ידו תתגלה מלכותי בעולם.

כאשר מתבוננים בחמשת הדיברות הראשונים, ניתן לראות מהלך שלם ומדויק.

הדיבר הראשון יוצר את עצם הזהות של העם: ״אנכי ה׳ א־להיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים״.

הדיבר השני והשלישי מלמדים את העם כיצד עליו להתייחס אל הקב״ה: ״לא יהיה לך אלהים אחרים על פני״ ״לא תשא את שם ה׳ א־להיך לשוא״.

כלומר, עם ישראל איננו רק קבוצה לאומית, אלא עם שתפקידו לגלות את אחדות ה׳ בעולם.

ואז מגיע הדיבר הרביעי — שבת — ושם מתגלה דבר עמוק מאוד. לאחר שהקב״ה מגדיר את העם ואת הקשר בינו לבין העם, הוא מחזיר אותם אל תחילת הדרך: ״כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה׳ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ״

כאן חוזרים שוב אל ״בראשית ברא א־להים״. כאילו הקב״ה אומר לישראל: אם אתם רוצים להבין למה אתם כאן, למה נוצר עם, ולמה ניתנה תורה — עליכם לחזור אל בריאת העולם עצמה. השבת איננה רק יום מנוחה; היא הזיכרון הקבוע לכך שכל הבריאה נוצרה כדי להגיע לרגע שבו יהיה עם שמכיר בבורא ושובת עמו.

לאחר מכן מגיע הדיבר החמישי: ״כבד את אביך ואת אמך״ ולכאורה זהו כבר עניין פרטי שבין אדם להוריו. אך באמת זהו יסוד קיום העם כולו. מפני שכיבוד אב ואם איננו רק יחס אישי, אלא כבוד לשושלת, למסורת ולהעברת הדרך מדור לדור. בלי כיבוד הורים אין המשכיות, אין מסורת ואין עם.

נמצא אם כן שחמשת הדיברות הראשונים יוצרים מהלך שלם:

מן הבריאה, אל האדם, מן האדם אל העם, ומן העם אל גילוי מלכות ה׳ בעולם.

ולכן בתוך עשרת הדיברות עצמם חוזרת התורה להזכיר את בריאת העולם, כדי ללמד שכל מה שהחל ב״בראשית״ מגיע לשלמותו בהר סיני.

הבריאה לא נועדה רק כדי שיהיה עולם. וגם לא רק כדי שיהיה אדם. אלא כדי שיהיה עם שמקבל תורה, מגלה את אחדות ה׳ בעולם, ובונה לו יתברך דירה בתחתונים.

וזהו החיבור העמוק שבין:

״בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ־לֹהִים״

לבין:

״וַיְדַבֵּר אֱ־לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר״.

תחילת הדרך היא בריאת העולם. אך תכליתה היא יצירת עם שיעמוד מול הקב״ה ויאמר:

״נעשה ונשמע״.

אמסלם יעקב ספר ברוש תדהר ותאשור Mereshit.com