סוד המקום והזמן

ניתוח קבלי ופיזיקלי של סוד המקום והזמן: ריבוע שם הוי"ה (מקום), שזירה קוונטית, מבנה האות א' והתחדשות הבריאה. מבוסס על הזוהר, התניא ופיזיקה מודרנית.

עיון קבלי ופיזיקלי בריבוע שמות הקודש, מבנה האותיות וסוד הצמצום, המקום והזמן

השאלה שהמאמר עוסק בה

כיצד מתקשרים המושגים הפיזיקליים של חלל ריק, זמן, אנרגיה וחלקיקים אל היסודות הקבליים של שם הוי"ה, הצמצום וההתחדשות המתמדת של הבריאה?

החידוש המוצע

המאמר מציע מקבילה רעיונית וגימטרית בין יסודות הפיזיקה המודרנית (חלל ריק, אנרגיה, סופרפוזיציה ושזירה קוונטית) לבין מבנה שם הוי"ה וארבעת היסודות. בתוך כך, המחבר מציג חישובים ורמזים לשוניים ייחודיים, כמו ריבוע אותיות ה"הֹוֶה" העולה בגימטריה "אלהים" ו"הטבע" (86), והקבלה בין בינאריות קוונטית (0 ו-1) לערך האות י' (10).

מקורות יסוד

שאלות שהמאמר עונה עליהן

גוף המאמר

במקום ההסתרה שבזמן הקדמה: בין המדע לתורה המדע והתורה מביטים על העולם משתי זויות משלימות: בעוד המדע מנסה לתאר את ה-״איך״ וה-״כיצד״ של הטבע, התורה מלמדת אותנו את ה-״למה״ ואת ה-״סיבה״ להיווצרותו. המדע חוקר את חוקי הטבע, אך אינו מסוגל להגיע לשלמות ההבנה, שכן הטבע הוא חלק בלתי נפרד מעצמותו של הבורא. לעומת זאת, התורה מלמדת אותנו להכיר בנפלאות הבריאה ולהבין את המגבלה האנושית: איננו מסוגלים לתפוס את ה"אין-סוף" בנקודה אחת, אלא רק לנסות ולחבר את החלקים לאחדות רעיונית הרמונית. "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם דַּרְכָי – נְאֻם ה‘." (ישעיהו, פרק נ"ה, פסוק ח‘).

סוד האות א' – המתווכת בין ה-י' לאחדות האות א' משמשת כמתווכת בין האחד לבין האין-סוף, והיא מייצגת את האנרגיה הקושרת את כל חלקי המציאות: בפשט: האות א' בגימטריה היא 1 – סמל לאחדות פשוטה. במבנה האות: ה-א' בנויה משתי אותיות י' (עליונה ותחתונה, שערך כל אחת 10) וקו ו' (שערכו 6) המחבר ביניהן. הקשר לשם הוי"ה: סכום האותיות המרכיבות את ה-א' הוא: 10 + 10 + 6 = 26 ערך זה זהה למניינו של שם הוי"ה, המהווה את העולם בכל רגע ורגע. האות א' מייצגת את האחדות גם כאשר היא נחלקת לחלקים. כל חלקיק במציאות, המהווה חיבור לכלל האין-סופי, חש עצמו לעיתים כישות עצמאית – כאילו הוא עצמו "א'" נפרדת הניתנת לפירוק. כך נוצר מצב שבו ה-א' נראית בעינינו כחלק מתצרף (פאזל) עליון, אך היא גם נקודת התחלה עצמאית. רמז לכך ניתן למצוא באותיות המילה בראשית: ב-י' רשת א' / ב-א' רשת י' – האחד מכליל בתוכו את הכלל, והכלל כולו כלול בתוך האחד.

סוד ה-י' והאחדות האות י' (שערכה 10) רומזת לשלושה יסודות של אחדות: בָּדָד (10): כפי שנאמר: "ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ" ו"אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ". א' בֶּגֶד (10): סכום המספרים 1+2+3+4 הוא 10. ה-י' היא ה"בגד" (המקיף/הסובב), בעוד ה-א' היא נקודת האחדות הפנימית (צמצום האחד בתוך הריבוי). אֻגֵּד א'–א' (10): הכוח המאחד ומאגד חלקים נפרדים ליחידה אחת.

א. עומק המושג "מהווה" הביטוי "מהווה" אינו מתאר פעולה טכנית חד-פעמית, אלא חיות מתמדת המקיימת את המציאות בכל רגע. שם הוי"ה: מורה על מקור ההוויה שמעל לזמן. מהווה: לשון פעולה בהווה, המבטאת את הופעת האור האלוקי בתוך גבולות העולם. במילוי שם הוי"ה בגימטריה ב"ן (הקשור לעולמות בריאה, יצירה ועשייה), ניכרת כפילות באותיות ה' ו-ו'. בשם "מהווה" עצמו, האות מ' (במילוי מ"ם) שומרת על צורתה, מה שמייצג רצף אינסופי של חיות: מממ...ההה...ווו...ההה... באות מ' קיימת תנועה בין המ' הפתוחה (שפע היוצא למרחב) למ' הסגורה (שפע הנחתם בכלי), וזהו משל לירידת ההתהוות מהנקודה (י') אל המציאות הממשית (מ').

ב. סוד "המקום" והפיזיקה של ה"ריק" ה"בריאה" אינה רק הופעה של חומר, אלא יצירת האפשרות להתהוות חומר. בריאה מחייבת קיומם של זמן ("מתי") ומקום ("איפה"). המדע והתורה מגדירים את יסודות המציאות באופן מקביל: יסודות על פי חז"ל לעומת הגדרה מדעית מקבילה מים ועפר - חומר (קיום יציב וננעל) אש ורוח - קרינה ותנועה (ממד הזמן) הריק / חלל - המרחב המאפשר את ה"מקום" חז"ל מכנים את הבורא "המקום", שכן הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. הקשר המתמטי לכך נמצא בריבוע אותיות שם הוי"ה: יי =100 +הה=25+וו=36+הה=25. סכ״ה 186 הערך 186 הוא בדיוק הגימטריה של המילה "מקום". בפיזיקה, הריק הוא המרחב שבו פועלים שדות ואנרגיה. ללא "מקום" אין תנועה ואין זמן. לכן, "ואקום הריק" נמשל ל"מקום הצמצום" – המסגרת שמאפשרת לחומר ולקרינה (אנרגיה) להופיע ולהיווצר.

ג. ממדי הזמן בטבע – המעגל והדיבור העולם נברא ב"עשרה מאמרות" (דיבור). כפי שמוסבר בחסידות, המחשבה משולה לנתונים סטטיים (Data), ורק הדיבור הוא זה שמוציא אותם מהכוח אל הפועל ומייצר תנועה בתוך הזמן והמקום. בשם הוי"ה מקופלים כל זמני המציאות: הָיָה: העבר שקדם להתהוות. הֹוֶה: החיות שבתוך הטבע. בריבוע אותיות ה-הֹוֶה נקבל: הה=25+וו=36+הה=25. סכ״ה 86 הערך 86 הוא הגימטריה של שם אלוקים ושל המילה הטבע. יִהְיֶה: כוח ההמשכה לעתיד.

ד. במסגרת הפיזיקה והיחסות, זמן ומקום מהווה בסיס לחמרי הבניה לפני שהקב״ה ברא מקום־וזמן לא היתה יכולת לכלום להיווצר או אפילו להיות בעל קיימות; מרגע שהקב״ה היו״ה את הנקודה הבסיסית של מקום וזמן, התחילה הבריאה : ״בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ״. פורמולה זו המייצגת זמן ונפח המובילים ליצירת מסה ואנרגיה, במילים פשוטות יצירת הזמן והמקום מהווים קיום אנרגטי (נפח וזמן, כנגד מסה ואנרגיה)

דו-שיח קוונטי: חזון הזמנים והמהות בעולם הקוונטים, חלקיקים נמצאים במצב של פוטנציאל אינסופי המכונה ”סופרפוזיציה" (מצב לא הכרעה) – הם יכולים להיות "הכל וכלום" בו-זמנית, עד לרגע המדידה מה שמגדיר אותם כלא נודעים. המציאות, אם כן, תלויה במפגש שבין הצופה לבין הבריאה ברגע ההווה. לכך מצטרפת תופעת השזירה הקוונטית: חלקיקים נשארים מקושרים ביניהם ללא קשר למרחק, כך שפעולה על האחד משפיעה מיידית על האחר. זהו משל מופלא לשזירה שבין נשמתנו למקורן העליון – אנו משפיעים ומושפעים מהנשמה העליונה בכל רגע.

סיכום: הפיזיקה כחלון לאמונה מבחינה פיזיקלית, העולם בנוי מאבני בניין של אנרגיה השזורה ב-0 ו-1 (רמז לערך האות י' = 10 0 ו-1). ה-0 מייצג את הריק הנסתר, וה-1 מייצג את האנרגיה הגלויה. הבנה זו מגלה לנו שכל ה-״בית רשת" (אותיות בראשית) נועדה כדי שנחשוף בתוכה את החיבור אל ה-א' – האחד כרמז שוב באותיות בראשית ״ברשתי א׳״. בכל אדם קיימת אלוקות בתוך הריבוי, ובכל רגע יש לנו הכוח לחבר את ניצוצות הקדושה ולשרת את הכוח העליון דרך התורה והמצוות. אלו הכלים להפוך את ה"אין-סוף" הנסתר למציאות של "אחד" גלוי בחיינו. "עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר."

מאת: אמסלם יעקב (מבוסס על הספר "ברוש תדהר ותאשור“)

מקורות והרחבות מבנה האות א' (י-ו-י): מופיע בזוהר ובשל"ה הקדוש; מרמז על חיבור עליונים ותחתונים דרך שם הוי"ה (26). "הוא מקומו של עולם": מדרש בראשית רבה סח, ט. ריבועי הוי"ה = מקום: תיקוני זוהר (תיקון כ"ו) וספר הקנה. דיבור וחיות מתמדת: ספר התניא, שער היחוד והאמונה, פרק א'. היה, הווה ויהיה: זוהר חלק ג', רנ"ז ע"ב. מושגים מדעיים: סופרפוזיציה, שזירה קוונטית (EPR), ועקרון אי-הוודאות.

טוען...