עץ הגפן — סוד הברכה, היין וההתחדשות

מאמר עיון מאת יעקב אמסלם על סוד עץ הגפן והיין בפנימיות התורה: משמעות הברכה החקלאית, גימטריית יין וסוד, ומורכבות היין כמקור לשמחה או לניתוק.

עיון בפנימיות עץ הגפן, סוד הברכה שבהשתרשות הענף, ומורכבות היין כמבטא סוד ושמחה במידה

השאלה שהמאמר עוסק בה

מה מייחד את עץ הגפן מכל שאר העצים בצמיחתו ובהתרבותו, מדוע דווקא היין היוצא ממנו נושא בחובו כפילות של סכנה מחד וסוד ושמחה מאידך, וכיצד מורכבות זו מסבירה את דרך עבודת האדם?

החידוש המוצע

המאמר מציע לראות בפעולה החקלאית של 'הברכה' (הטמנת זמורה באדמה להשרשה) את המקור המהותי של סוד הברכה והנתינה. ירידת הענף למטה אינה הפחתה מן המקור אלא המשכתו. תהליך זה מקביל לסוד היין המבטא את גילוי ההעלם - כוח הדורש גבול, איזון וכלים מתוקנים כדי שלא יוביל לניתוק או שריפה.

מקורות יסוד

• הברכה בגפן — השתרשות הזמורה — מקור המגדיר את הפעולה החקלאית של הברכה - כיפוף זמורה והטמנתה באדמה להשרשה מחודשת.
• משנה ברכות ו׳, א׳ / ברכות ל”ה ע”א — על פירות האילן מברכים בורא פרי העץ, חוץ מן היין שעליו מברכים בורא פרי הגפן.
• תהלים ק”ד, ט”ו — המקור לפסוק 'ויין ישמח לבב אנוש'.
• פסחים ק”ט ע”א — קביעת חז"ל שבזמן הזה שמחת יום טוב קשורה ביין.
• עירובין ס”ה ע”א — המקור למימרא 'נכנס יין יצא סוד' והשוואת הגימטריה של יין וסוד (70).
• במדבר ו׳, ג׳ — איסור שתיית יין ושכר על הנזיר.
• שופטים י”ג — אזהרת המלאך לאשת מנוח (אם שמשון) להינזר מיין ושכר.
• ויקרא י׳, ח׳–י”א — איסור כניסת כהנים שתויים אל אוהל מועד בעבודת הקודש לאחר מות נדב ואביהוא.
• בראשית ט׳, כ׳–כ”א — מעשה נח שנטע כרם, שתה מן היין ונפל לשכרות.
• שבת ל”ג ע”ב — סיפור יציאת רשב"י ובנו מן המערה והקושי שלהם לסבול את עסק העולם החומרי.
• מאמר 'ברוך שעשה נסים' תשמ״ג — ביאור הרבי מליובאוויטש כי עניין היין הוא גילוי ההעלם שטמון בענבים, וכך מביא לגילוי הסוד באדם.
• משנה כלאים ז, א; רמב״ם, הלכות כלאים ו, ז — “המבריך את הגפן בארץ” — דין זמורת גפן שהוברכה והוטמנה בארץ; מקור ההלכה לפעולת ההברכה בגפן.

שאלות שהמאמר עונה עליהן

• מהו סוד עץ הגפן לפי פנימיות התורה?
• מהי הפעולה החקלאית הברכה ואיך היא קשורה לברכה רוחנית?
• מדוע מברכים בורא פרי הגפן ולא בורא פרי העץ?
• מה פירוש המאמר נכנס יין יצא סוד לפי החסידות?
• מדוע היין בתורה משמח מצד אחד ומסוכן מצד שני?
• כיצד משתקפת סכנת הניתוק מן העולם בסיפור של רשב"י ובנו ברציאה מהמערה?
• מהו ההסבר של הרבי מליובאוויטש על היין במאמר ברוך שעשה נסים?

גוף המאמר

עץ הגפן מעורר שאלה מיוחדת: למה דווקא גפן? הרי היא נמנית בין העצים, נותנת פרי, ומן הפרי שלה מופק היין; אך כאשר מתבוננים בה לעומק, נראה שהיא אינה מתנהגת כעץ רגיל בלבד. יש בה בחינה מיוחדת העומדת בין עץ לבין שיח, בין צמיחה לגובה לבין התפשטות והשתרשות מחודשת בארץ.

בעץ רגיל, עיקר ההמשכיות באה דרך הפרי. העץ נותן פרי, ובתוך הפרי נמצא הזרע, ומן הזרע יכול לצמוח עץ חדש. כלומר, ההתחדשות באה דרך תוצאה היוצאת מן העץ. אבל בגפן יש עניין נוסף: ענף הגפן יכול לרדת מטה אל האדמה, להיטמע בה, להשריש מחדש, ומתוך כך להוציא גפן נוספת. כאן אין זו רק הולדה דרך הפרי, אלא המשכה של המקור עצמו.

הירידה הזאת של ענף הגפן אל האדמה נקראת כאן בריך. הענף יורד, נוגע בארץ, נכנס בתוכה, ולכאורה מתבטל אליה; אך מתוך הירידה הזאת נוצרת המשכה חדשה. זהו סוד הברכה. בריך קרוב ל־ברכה — לא רק באותיות, אלא במהות. הפעולה החקלאית נקראת הַבְרָכָה — מכופפים זמורה/ענף, מטמינים חלק ממנו באדמה, הוא משריש, ובהמשך יכול להיחשב כהמשך של העץ המקורי או כצמח חדש. יש מקור מפורש לכך גם לגבי זמורה של גפן: “אם כופפים זמורה של גפן… ומכסים באדמה… היא מכה שורשים… דרך זו של רבייה ידועה בשם הברכה”. הברכה היא הכוח לרדת למטה, להיטמע בתוך המציאות, ומתוך אותה ירידה עצמה להוציא חיים חדשים

במובן הפנימי יש כאן גם ציור של ענווה. הגפן נושאת בתוכה כוח גדול להוציא פרי, יין ושמחה, ואף על פי כן זמורתה מתכופפת ויורדת אל העפר; אין בכך הכחשה של מעלתה, אלא ביטול המאפשר לכוחה להצמיח חיים נוספים. זוהי ענווה אמיתית: לא להתכחש לכוח שניתן לאדם, אלא לא להחזיק אותו לעצמו.

לכן הגפן מלמדת שהברכה אינה רק ריבוי חיצוני. ברכה אמיתית אינה רק “עוד פרי” או “עוד תוצאה”, אלא היכולת של המקור עצמו להמשיך את עצמו הלאה. הגפן החדשה שנוצרת מן הענף יכולה גם היא להמשיך ולהשתרש, וכך נוצרים מעגלים נוספים של חיים. זה דומה לנר המדליק נר אחר: הנר הראשון אינו נחסר מאורו, אלא האור מתרבה בעולם. כך גם הברכה — כאשר היא עוברת נכון, היא אינה מפחיתה מן המקור, אלא הופכת גם את המקבל למקור חדש של חיים, אור והמשכה.

מכאן מתבררת נקודה עמוקה יותר: הגפן אינה רק משל לברכה, אלא גם משל לנתינה. אדם הנושא בתוכו אור, סוד, חכמה או כוח חיים, אינו אמור להשאיר אותם סגורים בתוכו בלבד. עליו לדעת להוריד אותם אל המציאות, למסור אותם בצורה נכונה, ולהפוך גם אחרים לכלים שממשיכים אור. כשם שהגפן אינה מסתפקת בכך שהיא קיימת לעצמה, אלא ממשיכה את עצמה הלאה, כך הברכה האמיתית היא היכולת לתת מעצמך בלי לאבד את עצמך.

אך כאן עולה השאלה: אם הגפן היא משל לברכה, למה דווקא ממנה יוצא היין? ומהו סוד היין?

היין הוא דבר כפול. מצד אחד, יש בו סכנה. היין יכול להביא לשכרות, לטשטוש הדעת, לפריצת גבולות ולניתוק מן המציאות. לכן התורה מתייחסת אליו בזהירות רבה. הנזיר מתרחק מן היין; אצל שמשון נאמר לאמו שלא תשתה יין ושכר; כהן אינו נכנס לעבודת הקודש כשהוא שתוי; וגם אצל נח אנו רואים שהיין יכול להביא לידי נפילה. מיד לאחר מות נדב ואביהוא נאמר הציווי שלא להיכנס אל הקודש בשתיית יין, ומכאן מתגלה שההתקרבות אל הקודש אינה יכולה לבוא מתוך טשטוש או התלהבות חסרת גבול.

מצד שני, אותו יין עצמו הוא המשקה שעליו מקדשים. הוא מלווה את השבת, החגים, השמחה והברית. במידה נכונה, היין אינו מפיל את האדם אלא פותח את הלב לשמחה. הוא אינו מבטל את הדעת, אלא מרחיב את הנפש ומאפשר לה להיכנס לשמחה של מצווה. לכן אין הבעיה בעצם היין, אלא במידה, במקום ובכלים שבהם משתמשים בו.

וזהו עומק הרמז הידוע: יין בגימטריה סוד. היין מרמז לסודות התורה. כמו שהיין אינו גלוי בענב מבחוץ, אלא גנוז בתוכו ויוצא רק לאחר תהליך, כך גם הסוד גנוז בתוך התורה ואינו מתגלה בקריאה חיצונית בלבד. כדי להוציא יין מן הענבים, צריך שהענבים יבשילו, ייסחטו ויעברו שינוי. כך גם בסודות התורה: אין להיכנס אליהם בלי הבשלה פנימית, בלי ביטול, בלי יראה, ובלי כלים מתוקנים.

אבל גם כאן יש סכנה. כאשר אדם נכנס אל הסוד בלי גבול, בלי הלכה, בלי מעשה ובלי חיבור למציאות, הסוד עלול לנתק אותו מן העולם. אפשר לראות רמז לכך אצל רבי שמעון בר יוחאי ובנו לאחר יציאתם מן המערה: עומק הדבקות והסוד היה כה גדול, עד שמציאות העולם הפשוטה לא יכלה להתקבל אצלם בתחילה. הסוד הוא אמת גבוהה, אך כאשר הוא אינו יורד לעולם בצורה מתוקנת, הוא עלול לשרוף במקום לבנות.

לכן היין מלמד את סוד האיזון. במידה נכונה הוא שמחה, קידוש, ברכה וסוד. בריבוי בלתי מתוקן הוא שכרות, ניתוק וסכנה. הוא מגלה את אותה נקודה שקיימת גם בגפן עצמה: ירידה למטה יכולה להיות ברכה, אבל רק כאשר היא נעשית בדרך מתוקנת. התפשטות יכולה להרבות חיים, אבל רק כאשר היא קשורה לשורש. סוד יכול להאיר את העולם, אבל רק כאשר הוא יורד לכלים של דעת, גבול ומעשה.

וזה אולי עומק הברכה המיוחדת: בורא פרי הגפן. אין כאן רק ברכה על פרי העץ במובן הרגיל. הגפן אינה רק עץ שנותן פרי; היא עץ שמלמד על המשכה, על ירידה, על התחדשות, על סוד שהופך לשמחה, ועל מקור שמסוגל להוליד מקורות נוספים. לכן היין אינו רק תוצר של פרי, אלא תוצאה של תהליך: ענבים שהבשילו, נסחטו, השתנו, ומתוכם יצא דבר עמוק יותר מן הפרי עצמו.

הענבים הם הגילוי הפשוט. היין הוא הפנימיות היוצאת מהם לאחר עבודה. הגפן היא השורש. הבריך הוא הירידה וההשתרשות. הברכה היא ההמשכה. והיין הוא הסוד — כאשר הוא בא במידה הנכונה, הוא נעשה שמחה, קידוש והתעלות.

וכפי שמבאר הרבי במאמר “ברוך שעשה נסים”, עניינו של היין הוא גילוי ההעלם: מה שהיה טמון בענבים יוצא אל הגילוי, ולכן “נכנס יין יצא סוד” — היין מגלה גם באדם את הסוד הפנימי שהיה מכוסה בו.

נמצא שהגפן מלמדת דרך שלמה בעבודת האדם: לא להישאר רק למעלה, ולא להיאבד למטה; לא לשמור את הברכה לעצמו, ולא למסור אותה בלי גבול; לא להיכנס אל הסוד עד כדי ניתוק, ולא לוותר על עומק הסוד לגמרי. אלא להוריד את האור אל הארץ, להשריש אותו נכון, ומתוך כך להרבות חיים, שמחה וברכה בעולם. אין הכוונה לומר שהיין רע מצד עצמו, שהרי עליו מקדשים ובו מתגלה שמחה של מצווה; אלא שהיין, כמו הסוד, דורש כלי, מידה וגבול. כאשר הוא בא במידה נכונה — הוא שמחה, קידוש וברכה; וכאשר הוא פורץ את הגבול — הוא נעשה שכרות וניתוק.

אמסלם יעקב, ברוש תדהר ותאשור mereshit.com

מקורות

הברכה בגפן — השתרשות הזמורה הברכה היא דרך ריבוי שבה מכופפים ענף או זמורה, מטמינים חלק ממנה באדמה, והיא משרישה. לגבי גפן נאמר במפורש שזמורה שמכסים את מקום כפיפתה באדמה מכה שורשים, ודרך זו נקראת “הברכה”

הברכת הגפן — משנה ורמב״ם משנה כלאים ז, א: “המבריך את הגפן בארץ”. רמב״ם, הלכות כלאים ו, ז: דין זמורת גפן שהוברכה והוטמנה בארץ.

ברכת היין — בורא פרי הגפן משנה ברכות ו׳, א׳ / ברכות ל”ה ע”א: על פירות האילן מברכים “בורא פרי העץ”, חוץ מן היין שעליו מברכים “בורא פרי הגפן״

יין ושמחה תהלים ק”ד, ט”ו: “ויין ישמח לבב אנוש”. פסחים ק”ט ע”א: בזמן הזה שמחת יום טוב קשורה ביין .

יין וסוד עירובין ס”ה ע”א: “יין ניתן בשבעים אותיות וסוד ניתן בשבעים אותיות; נכנס יין יצא סוד״

זהירות מן היין — נזיר במדבר ו׳, ג׳: הנזיר נבדל מיין ושכר.

שמשון — יין ושכר שופטים י”ג: מלאך ה׳ מצווה את אמו של שמשון להיזהר מיין ושכר .

כהנים ויין בעבודת הקודש ויקרא י׳, ח׳–י”א: לאחר מות נדב ואביהוא נאמר לאהרן ולבניו שלא לשתות יין ושכר בבואם אל אוהל מועד.

נח והכרם בראשית ט׳, כ׳–כ”א: נח נוטע כרם, שותה מן היין ומשתכר.

רשב״י ובנו — סכנת הניתוק מן העולם שבת ל”ג ע”ב: לאחר יציאתם מן המערה ראו אנשים חורשים וזורעים, ומתוך גודל הדבקות בתורה לא יכלו בתחילה לשאת את עסק העולם.

מאמר “ברוך שעשה נסים” תשמ״ג מבאר הרבי את דברי חז״ל “נכנס יין יצא סוד”: היין עצמו עניינו גילוי ההעלם, שכן מה שהיה תחילה טמון ונעלם בתוך הענבים יוצא אל הגילוי כיין. לכן גם פעולת היין באדם היא להוציא את הסוד הפנימי שבו מן ההעלם אל הגילוי.