פרדוקס האין-סוף והאחד

מאמר העוסק בפרדוקס האין-סוף והאחדות האלוקית מתוך הספר ברוש תדהר ותאשור, דרך רמזי בראשית, משל מתמטי, ארבעת היסודות ומקורות מחז"ל, התניא והרמב"ם.

עיון בפנימיות התורה על יישוב פרדוקס האין-סוף והאחדות האלוקית דרך רמזי בראשית ומשלי הביטול

השאלה שהמאמר עוסק בה

כיצד מתיישבת מציאות ה'אין-סוף' הבלתי נתפסת עם הגדרת ה'אחד' המוחלט? כיצד מבינים את המעבר מהיחיד המוחלט אל הריבוי האינסופי של הפרטים, הכוחות וממדי הזמן בבריאה?

החידוש המוצע

המאמר מציע לראות במילת 'בראשית' את אותיות 'בְּרִשְׁתִּי א'', ומציג הקבלה בגימטריה שבה 'בראשית' שווה ל'רשת אחד' (913). המאמר מציע משל מתמטי של השברים האינסופיים בין 0 ל-1 המייצגים את ריבוי הנבראים השואפים להתחבר בחזרה למקור האחד. כמו כן, מציע המאמר ארבעה משלי ביטול בארבעת היסודות ומסביר את חלוקת שבטי ישראל כרשת משלימה של גוונים השואפים לאחדות.

מקורות יסוד

שאלות שהמאמר עונה עליהן

גוף המאמר

אחד ואין-שני כראשיתו פרדוקס האין-סוף והאחד כשאנו מנסים להגדיר "אין-סוף", אנו מדברים על מציאות נטולת קצוות או תחתיות; מציאות שאינה נגמרת לעולם ונראית בעינינו כחסרת גבולות. מאידך, פסגת אמונתנו היא הצהרת האחדות המוחלטת: "ה' אלוקינו ה' אחד" – הוא אחד ושמו אחד. "אֶחָד וְאֵין יָחִיד כְּיִחוּדוֹ / נֶעְלָם וְגַם אֵין סוֹף לְאַחְדּוּתוֹ" מתוך הפיוט "יגדל" (על פי שלוש עשרה עיקרי האמונה) כאן נשאלת שאלה עקרונית: כיצד ה"אין-סוף" הבלתי נתפס מתיישב עם הגדרת ה"אחד"? כיצד אנו מבינים את המעבר מהיחיד המוחלט אל הריבוי האינסופי של הפרטים, הכוחות וממדי הזמן?

שער א': בראשית – בְּרִשְׁתִּי א' המילה הפותחת את התורה, "בראשית", מגלה לנו בקריאתה את סוד התהוות העולם, זאת בדרך אותיות בראשית : בְּרִשְׁתִּי א'. הקדוש ברוך הוא ברא "רשת" – מערכת של חוקים, זמנים וממדים – ובתוכה הטמין את ה-א', המייצגת את אחדותו. הגימטריה מחזקת זאת: המילה "בראשית" (913) זהה בערכה לביטוי "רשת אחד" (913). האין-סוף אינו מציאות מפוזרת, אלא רשת מופלאה שבה האחד מתפרש לאינסוף נקודות השזורות זו בזו.

המשל המתמטי: נשאל שאלה עקרונית – מהו המספר הקרוב ביותר לאין-סוף, או המספר שמייצג אותו ביותר? נתחיל בביטול האפשרויות: כל מספר שאנו נוקבים בשמו מהווה חלק מתוך רצף כלשהו. לדוגמה, אם ניקח את המספר 3 המייצג כמות של שלושה תפוחים, הרי שהם רק אפשרות אחת מתוך פוטנציאל רעיוני של אינסוף תפוחים. לכן, באופן רעיוני, גם המספר 3 הוא חלק ממערכת גדולה הרבה יותר שאנו מכנים "אין-סוף". המספר 3 כשלעצמו אינו מראה את הקרבה האמיתית לאינסוף; נהפוך הוא, הוא מורה לנו כי הוא חלק בלתי נפרד מהאינסוף, אך רחוק ממנו מרחק אינסופי. המספר 1 נראה כיחידה אחת ושלמה, אך בתוכו קיימת רציפות אינסופית. בין 0 ל-1 ניתן למצוא אינסוף חלוקות ושברים (0.0001, 0.001, 0.01 וכן הלאה). כל מספר הוא למעשה חלוקה של האחד או חלקיק מתוכו לאין סוף אופציות. אך השאיפה של כל שבריר ב“רשת" השברים היא להתחבר בחזרה למקור ה-א׳ -אחד, ודרך כך להגיע לאחדות כוללת. ולכן הספירה 1- אחת היא ספירה כוללת המייצגת את כלל ה-אין סוף אפשרויות, ניתן להבין וללמוד שבהסתכלותנו כלפי מעלה הקב״ה הוא אחד ואין שני, אך בהסתכלותנו "מטה", אנו רואים את האלוקות בטבע, שבו כל חלקיק או אדם הוא חלק אינסופי מיצירת הבורא, גם אם הוא חש עצמו כישות עצמאית.. שער ב': ארבעת היסודות ומשלי הביטול לאין-סוף כדי להתחבר לאחד מתוך האין-סוף, על הנברא לעבור תהליך של "ביטול" שמאפשר לו לחזור ולהתחבר אל האחדות. ארבעת היסודות בטבע משמשים כמשלים מדויקים למסע הזה ("...וְנִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר", איוב ט‘).: יסוד האש: ביטול קרן האור למאור השמש. קרן האור קיימת, אך כשהיא בתוך גוף השמש היא בטלה במקורה ואינה נתפסת כישות נפרדת, אנו בהסתכלות מלמטה על קרן השמש חשים שהיא עצמאית אך מבינים שאין לה חיות ללא מקורה. (על פי תניא פרק י', פרק ו‘). יסוד הרוח: ביטול כוכב לגרמי השמיים. הכוכב נראה כנקודה עצמאית, אך הוא בטל לחלוטין בתוך המרחב האינסופי של הקוסמוס ("סְפֹר הַכּוֹכָבִים – אִם תּוּכַל לִסְפֹר אֹתָם?", בראשית טו). יסוד המים: ביטול טיפת מים לים הגדול. הטיפה חוזרת אל הים ומאבדת את הגדרתה העצמאית לטובת המכלול ("זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדַיִם: שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר", תהילים קד). יסוד העפר: ביטול גרגיר אל חול הים. השבריר הקטן ביותר בטל מול המציאות העצומה שאינה ניתנת לספירה ("כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב", בראשית לב). השאיפה הפנימית של כל ישות היא להכיר בכך שהיא במהותה חלק בלתי נפרד מהמכלול, האחדות. שער ג': הפרט והכלל כחלק נוסף באין-סוף האחד הינו הקב״ה!, ואנו עם ישראל מתבקשים להיות מאוחדים ומקושרים בשתי רשתות מקבילות אל לאחד, ברובד האישי כפרט (אני לבוראי), וברובד הכללי כעם (עם ישראל לבוראו). חשוב לזכור כי אחד יש רק הקב״ה ואין שני לו, ואילו אנו כרובד שני של עם ישראל חולקנו שוב לשנים עשר שבטים (ויש שנאמר שחולקנו לשלוש עשרה, כשכוללים את שבט לוי). נשאלת השאלה למה חלוקה שכזאת?, לא מספיק שנהיה עם אחד? ברא הקב״ה גוונים שונים בעם ישראל ורצה הקב״ה מכל אחד מאיתנו ליצג חלק שונה ברשת ההרכבה, אך כל חלק בפזל משלים את האחר ובלעדיו לא ניתן להגיע לעומק והשלמה מלאה ביותר של ״המספרים״. ולכן כדי להגיע לאחדות יש לשמור על השלום ההדדי ככלי לחיבור ברשת, שלום שבו אין האחד משנה את השני, אך כן האחד מקבל את השני ומשלים אותו, לא מחפש בחסרונו כי אם משלים את החוסר שבאחר ומעצים את נקודת החיבור. בכל סיום תפילה (שמונה עשרה) אנו אומרים: עושה שלום במרומיו, שאפילו במרומים ששם המלאכים מייצגים ניגודיות קוטבית, הקב״ה משכין שלום. הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל! במובן שהשלום הינו כצירוף הניגודים. ובע״ה בביאת משיח צדקנו על כלל האדם בבריאה: כדברי הרמב״ם בסיום היד החזקה (ספר שופטים הלכות מלכים פרק יב): ״וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ״ (ישעיהו י״א:ו׳), משל וחידה. ענין הדבר, שיהיו ישראל יושבים לבטח עם רשעי העולם המשולים בזאב ונמר, שנאמר ״זאב ערבות ישדדם נמר שקד על עריהם״ (ירמיהו ה׳:ו׳), ויחזרו כולם לדת האמת, ולא יגזלו ולא ישחיתו, אלא יאכלו דבר המותר בנחת כישראל, שנאמר ״ואריה כבקר יאכל תבן״ (ישעיהו י״א:ז׳) מבוסס הספר ברוש תדהר ותאשור מאת אמסלם יעקב

מקורות משלימים למאמר "ה' אלוקינו ה' אחד": קריאת שמע (דברים ו, ד). "אחד ואין יחיד כייחודו...": פיוט "יגדל", המיוחס לרבי דניאל בן יהודה דיין, ומבוסס על י"ג עיקרי האמונה לרמב"ם (העיקר השני). שלוש האמהות (אמש) – אויר/מים/אש בספר יצירה: (לדוגמה פרק ב, משנה ו בנוסחים רבים). ארבעת היסודות ברמב״ם: הרמב”ם, הלכות יסודי התורה ד, א (נוסח “ארבעה יסודות… אש ורוח ומים ועפר”)

טוען...