מה סוד המילה "זה" בברכות יצחק?

המילה "זה" חוזרת שוב ושוב בברכות יצחק דווקא במקומות שאין בה צורך — ודווקא כשיצחק אינו רואה. מה מלמדת ההצבעה הזו על ראייה פנימית.

"זה" הוא לשון ראייה ישירה — כמי שמצביע באצבע ואומר "זה הדבר", בשונה מ"כה" שהוא לשון דמיון והשגה מתווכת ("כל הנביאים נתנבאו ב'כה', ומשה נתנבא ב'זה'", יבמות מ"ט ע"ב). דווקא בפרשת תולדות, כשיצחק עיוור ואין ראייה חושית, חוזרת המילה "זה" — סימן לראייה שאינה תלויה בעיניים.

הופעות חוזרות שאין בהן צורך

"לָמָּה זֶּה אָנֹכִי" (בראשית כ"ה, כ"ב), "לָמָּה זֶּה לִּי בְּכֹרָה" (שם, ל"ב), "מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי" (כ"ז, כ'), "הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו" (כ"ז, כ"א), "וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם" (כ"ז, ל"ו).

מבחינת הפשט אפשר היה להבין את הפסוקים גם בלי המילה, ולכן החזרה עצמה היא ההדגשה.

"זה" מול "כה"

"כה" — כך נראים הדברים בעיניי, לשון קירוב והשגה. "זה" — ראייה ישירה ומוחלטת, כלשון "זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ" שנאמר על הים.

ראייה בתוך ההסתר

בפרשה אין ראייה ויש בלבול: "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו". ובכל זאת "זה" חוזרת — ללמד שהוודאות הפנימית אינה נובעת מן החושים.

שאלות ותשובות

מה ההבדל בין "זה" ל"כה"?

"כה" היא לשון דמיון והשגה מתווכת שבה נתנבאו הנביאים, ו"זה" היא לשון ראייה ישירה שבה נתנבא משה.

למה זה מפתיע שיצחק אומר "זה"?

כי יצחק עיוור. אם "זה" היא לשון הצבעה חזותית, השימוש בה דווקא בשיא ההסתר מלמד על ראייה מסוג אחר.

למה המילה "זה" חוזרת שוב ושוב בפרשת תולדות?

בפרשת תולדות המילה "זה" מופיעה חמש פעמים במקומות שבהם אפשר היה לוותר עליה: "למה זה אנכי", "למה זה לי בכורה", "מה זה מהרת", "האתה זה בני עשו", "ויעקבני זה פעמיים". דווקא בפרשה שכולה עיוורון, מישוש והסתר, החזרה על לשון ההצבעה מלמדת על ודאות שאינה תלויה בעיניים.

מה המשמעות של "האתה זה בני עשו"?

יצחק אינו רואה, ובכל זאת מצביע: "האתה זה". בפשט זו שאלת זיהוי; המאמר קורא בה בחינה עמוקה יותר — האם ההמשך הרוחני שצריך לעבור הלאה אכן נמצא בדמות שעומדת מולו. זו קריאת המאמר, לא פירוש מוכרח בפסוק.

מה הקשר בין המילה "זה", עיוורונו של יצחק והברכות?

"זה" הוא לשון ראייה ישירה, ולכן הופעתו בפי אדם עיוור היא ההפתעה שהמאמר בונה עליה: הברכות אינן נקבעות לפי מה שהעין רואה אלא לפי אמת שקיימת גם בתוך ההסתר.

מניין ההבחנה בין נבואת "כה" לנבואת "זה"?

המקור התנאי המוקדם הוא ספרי במדבר, פרשת מטות: "כל הנביאים נתנבאו בכה, מוסף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר", ומובא גם בתלמוד בבלי יבמות מ"ט ע"ב. בחסידות (ד"ה "עם זו יצרתי", ג' ניסן תשי"ב) מוסבר ש"זה" הוא הכרה מדויקת בדבר כמות שהוא.

מה פירוש "כזה ראה וקדש" ומה הקשר שלו למילה "זה"?

על "החודש הזה לכם" (שמות י"ב, ב') דרשו חז"ל שהקב"ה הראה למשה את הלבנה בחידושה ואמר "כזה ראה וקדש" — כלומר "זה" הוא לשון הצבעה על דבר מוחשי, ומכאן היסוד לקשר בין "זה" לראייה ישירה.