מה מלמד המעבר מלשון רבים ללשון יחיד בתורה?

"כי תבואו" בבהר מול "כי תבוא" בכי תבוא — שינוי לשון אחד שמגלה שתי בחינות: אחריות הכלל ואחריות היחיד בעבודת ה' בארץ.

בפרשת בהר נאמר "כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ" בלשון רבים, ובפרשת כי תבוא נאמר "כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ" בלשון יחיד. השינוי אינו מקרי: יש כאן שתי בחינות בעבודת ה' בארץ ישראל — בחינת הכלל, האחריות הציבורית של האומה, ובחינת היחיד, האחריות האישית של כל אדם לפני קונו.

בהר ובחוקותי — מעגל אחד

פרשת בהר נפתחת ב"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי", ופרשת בחוקותי מסתיימת ב"אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה... בְּהַר סִינָי". פתיחה וסגירה באותו מקום יוצרות חטיבה אחת.

מן הבריאה אל העם

אותה תנועה בין יחיד לכלל עוברת בכל התורה: מ"בְּרֵאשִׁית בָּרָא" ועד "וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה". הבריאה נועדה לאדם, ואצל אברהם עדיין יש יחידים מאמינים; רק אצל יעקב מתחיל להיבנות עם.

שאלות ותשובות

למה התורה מחליפה בין יחיד לרבים?

כדי להבחין בין האחריות הציבורית של האומה לבין האחריות האישית של כל אדם — שתי בחינות שאינן סותרות אלא משלימות.

מה הקשר בין בריאת העולם למתן תורה?

אלו אינם שני מהלכים נפרדים אלא מהלך אחד: הבריאה החלה בעולם, המשיכה באדם, ובאה לשלמותה כשנעשה עם המקבל תורה בהר סיני.